מה עוד לבקר | מורש

הטירה, שנבנתה בין השנים 1908 ו-1912 עבור הברון איסטוון אוגרון, משלבת סגנונות ניאו-גותי וניאו-רומנסקי, ומזכירה טירה צרפתית מימי הביניים. היא נבנתה עם 365 חלונות, 4 מגדלים, 52 חדרים, 7 מרפסות ו-12 מסדרונות, בהתאם לסמליות הלוח השנה. לאחר ההלאמה, שימשה הטירה כבית למגוון מוסדות. כיום הוא בבעלות מועצת מחוז מורש, וניתן לצפות בו רק מבחוץ.

טירת רדהי (Rhédey) בסגנון ניאו-בארוק, הממוקמת בסאנג'ורגיו דה פאדורה (Sângeorgiu de Pădure), קיבלה את צורתה הנוכחית במהלך שיפוצים שנערכו בשנים 1807–1809. זהו מקום הולדתה של קלאודיה רדהי, אשתו של הדוכס אלכסנדר פון וירטמברג וסבתא-רבא-רבא-רבא של המלך צ'ארלס השלישי. הטירה המשוחזרת מאכלסת את התערוכה "Mysteria Residentiae Rhédey", את מרכז המידע לתיירים ותערוכת אמנות בקומה התחתונה. מול הטירה ניצבת הכנסייה הרפורמית מהמאה ה-13, שעברה שיפוצים היסטוריים, ובה קבורתה של קלאודיה רדהי.

היישוב היה בבעלות משפחת קמני במשך 300 שנה. המבנה בן שתי הקומות, עם ביצורים בכל פינה, קיבל את צורתו הנוכחית בין השנים 1537–1557, ובשנת 1818 הותקן בו חזית בסגנון הבארוק המאוחר. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימש המקום כמרכז תרבותי שאירח מפגשים ספרותיים. הוא ניזוק קלות במלחמת העולם השנייה, אך הושחת קשות לאחר מכן. מאז שנת 2014 הוא חזר לבעלות המשפחה ופתוח שוב לקהל הרחב.

אגם הדובים בסובאטה הוא האגם ההליותרמי הגדול ביותר בעולם, עם ריכוז מלח של 250 גרם לליטר. האגם נוצר בשנת 1875 לאחר שגשם כבד סגר בור שקוע, ונקרא במקור אגם אילייס, אך שונה לשמו הנוכחי בשל צורתו. האגם משתרע על שטח של 4 הקטאר ועומקו 18 מטר, והוא מהווה יעד פופולרי בקיץ. מנגנון הטמפרטורה שומר על חום המים המלוחים בעומק, מה שהקנה לו את הכינוי "ים המלח של טרנסילבניה".

מאגר בזידו נו נוצר בין השנים 1975-1990 על ידי הקמת סכר באתר הכפר לשעבר, לצורך בקרת שיטפונות ואספקת מים לעיר. הקיבולת גדלה מ-10 ל-16 מיליון מ"ק, מה שהציף את הכפר והביא לפינוי תושביו. כיום האגם הוא אתר פופולרי לבילוי בסופי שבוע. בקצהו נמצא פארק הנצחה עם קיר זיכרון, תמונות ישנות, מגדל פעמונים ופסלי קבורה, שכל אחד מהם מסמל בית ומשמר את מתאר הכפר.

תהילתה של סובאטה הלכה וגדלה בזכות מי המרפא שלה, במיוחד לאחר הקמת המרחצאות הציבוריים הראשונים (מרחצאות גרה) בשנות ה-40 של המאה ה-19. אצילים בנו וילות קיץ כגון וילה סארה ווילה לולה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בית המלוכה הרומני ביקר במקום למנוחה וטיפול. באותה תקופה היו בסובאטה שני מלונות עם 32 ו-18 חדרים, 74 וילות עם 417 חדרים, שתי מסעדות, בית קפה וחדר קריאה. אתר הנופש פעל מ-1 ביוני עד 30 בספטמבר.

מגדל בל베דיר בסובאטה הוא חלק מרשת השבילים המקיפה את אגמי המלח ואת הארבורטום בשמורת הטבע אגם הדובים. המגדל ממוקם בקצה "הסמטה המערבית" (Western Alley), וניתן להגיע אליו גם ברכב מרחוב "פריביגטוריי" (Privighetorii). המגדל, שהכניסה אליו חינם, מתנשא לגובה 28 מ', וגרם מדרגות לולייני מוביל אל פסגתו, משם נשקף נוף פנורמי של 360 מעלות על הגבעות והכפרים הסובבים, וכן על החלקים המרכזיים, המזרחיים והצפוניים של העיר.

האתר הרומי בקאלוגארני היה חלק ממערכת ההגנה "לימס", שהגנה על עמק ניראג' ועל מחוז דאקיה. מיקומו המדויק נקבע במאה ה-19. בחפירות התגלתה יחידת חי"ר עזר, עם מבנה פיקוד, מרחצאות ובתי מגורים אזרחיים. בשנת 2015 הוקם הפארק הארכיאולוגי, המנוהל על ידי המרכז לחקר הלימס הרומי. הפארק, המשתרע על שטח של למעלה מ-5 הקטר, כולל ביתנים מסוג "TIME BOX" המציגים את חיי היומיום האזרחיים והצבאיים של הרומאים ומידע על החפירות.

רכבת הקיטור של סובאטה, שנבנתה בשנת 1949 בפולין, נוסעת על מסילת הברזל הצרה לשעבר שחיברה בין טרגו מורש לפרייד, שנפתחה בשנת 1915 ונסגרה בשנת 1997. מאז שנת 2011, הקטע שבין סובאטה לקמפו צ'טאטי משמש לתיירות. בקיץ יכולים המבקרים ליהנות מנסיעה באורך 14 ק"מ, לסעוד בחוות דגי פורל, לטייל ברגל או לבקר במרכז המבקרים "מיני-ניראג'", שבו מוצג דגם מפורט של עמק ניראג' ומוצרים של יצרנים מקומיים.

שם הכפר נובע ככל הנראה מגבעת המבצר (Fortress Hill) השוכנת מעליו, המוסתרת בעמק ניראג' הצר. זהו אתר תיירות פופולרי, הידוע בזכות פורל מסורתי המטוגן בקמח תירס עם רוטב שום. היערות הסובבים את הכפר מציעים מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים, רכבות צרות-מסילה, תהלוכות בלוני אוויר חם ופסטיבלי אוכמניות. מרכז המבקרים "מיני-ניראג'" (Mini-Niraj) בכניסה לכפר מציג דגם מפורט של עמק ניראג' כולו ומקדם את האטרקציות הטבעיות והתרבותיות שלו.

שמורת אדמונית הערבה משתרעת על שטח של 3.49 הקטאר, ובה 359 מיני צמחים, בהם אדמונית הערבה (Paeonia tenuifolia), הפורחת בחודשים מאי עד יוני. זהו אתר הגידול הצפוני ביותר ברומניה של מין מוגן זה, והוא מוגדר כאתר טבע מוגן מאז 1932. ההצלחה בהצלת המין נובעת בעיקר ממרקו סנקריאן, שזרע זרעים בגבעות עפר שנוצרו על ידי שומות. כיום יכולים המבקרים להתפעל מעשרות אלפי פרחים מסוג זה בשמורה.

המוזיאון האתנוגרפי על שם אנטון באדיה, שהוקם בשנת 1960 עם 64 פריטי בית ותלבושות, מציג כיום אלפי מוצגים של אמנות עממית ומלאכת יד בבניין הראשי ההיסטורי משנת 1892. הגן היפהפה שלו מדמה כפר מיניאטורי עם בתים מסורתיים, כנסייה מעץ ומתקנים טכניים עממיים. המוסד מציע אירועים רבים ותוכניות חינוכיות בנושא מנהגים ומלאכות מקומיים.

מבצר סאשיץ נבנה במאה ה-14 כדי להגן על הכפר וסביבתו. הוא הוקם על חורבות רומיות על ידי הקהילה המקומית, שהייתה בעלת סגנון גרמני, והוא בעל צורה אליפטית המוקפת בחומות בגובה 7–9 מטר, 4 מגדלי פינה ו-2 מגדלי שער. בתוכו היו שתי בריכות ובאר בעומק 60 מטר, שככל הנראה הייתה מחוברת למרכז הכפר. מבצר איכרים זה נותר עד היום אטרקציה תיירותית מרכזית בסאשיץ.

הכפר סנבאסי שוכן בעמק ניראג', הקרוי על שם המלך לאדיסלאוס הראשון, המוזכר במסמכים אפיפיוריים משנת 1332 בשם Sancto Ladislao. הכנסייה האוניטריסטית הממוקמת על המדרון המזרחי מתוארכת ככל הנראה למאה ה-14, ומציגה סגנונות גותי ורומנסקי. הקפלה, שנתרמה בשנת 1580 על ידי יאנוס סוגר, היא מהמאה ה-14, והמגדל מהמאה ה-15. ראוי לציין את ציורי הקיר בקודש הקודשים משנת 1496.

הכנסייה האוונגליסטית המבוצרת של אפולד, הממוקמת במרחק של 16 ק"מ מסיגישוארה, ניצבת על גבעה במרכז הכפר. הכנסייה נבנתה במקור במאה ה-13 כבזיליקה רומנסקית, ונבנתה מחדש בסגנון גותי מאוחר במאה ה-15 עם מגדל מערבי מרשים. המתחם הנוכחי הושלם במאות ה-15 וה-16. במגדל השעון יש חרכי ירי; מעל המזבח יש גלריה הגנתית. הכנסייה מוקפת בחומות כפולות עם מגדלים ומגדלי שער.

הכנסייה האוונגליסטית המבוצרת של אפולד, הממוקמת במרחק של 16 ק"מ מסיגישוארה, ניצבת על גבעה במרכז הכפר. הכנסייה נבנתה במקור במאה ה-13 כבזיליקה רומנסקית, ונבנתה מחדש בסגנון גותי מאוחר במאה ה-15 עם מגדל מערבי מרשים. המתחם הנוכחי הושלם במאות ה-15 וה-16. במגדל השעון יש חרכי ירי; מעל המזבח יש גלריה הגנתית. הכנסייה מוקפת בחומות כפולות עם מגדלים ומגדלי שער.

בקלוסטרף שוכנת אחת הכנסיות המבוצרות השלמות ביותר בטרנסילבניה, שנבנתה בין השנים 1521–1524 בידי האמן שטיבן אונגר. הכנסייה תוכננה ככנסיית מבצר להגנה מפני כלי נשק חמים, והיא מוקפת בחומות הגנה עם מגדלי פינה. בפנים, גלריה תלת-צדדית מהמאה ה-18 מעוטרת במוטיבים פרחוניים ובציורים המציגים כנסיות מבוצרות אחרות.

הכנסייה המבוצרת בסגנון גותי היא ככל הנראה הכנסייה השלישית שנבנתה במקום זה. היא נבנתה ככל הנראה בתחילת המאה ה-15, ולאחר מכן בוצרה בסביבות שנת 1500. יש לה תקרה גבוהה מאוד, והיא במצב טוב ברובה. מגדל הפעמונים/המגדל המרכזי שלה הוא גם עצום, בהשוואה לכנסיות מבוצרות אחרות. בעבר היה לה מגדל נוסף בצפון-מזרח. בגאצ'יו התעשרה בימי הביניים, בעיקר בזכות עודפי היין שלה.

חלקים משמעותיים מהכנסייה של ימינו מקורם בכנסייה גותית, ששלב הבנייה הראשון שלה מתוארך למאה ה-14. האגפים הצדדיים מעידים על תקופה זו, ומרמזים כי הכנסייה הייתה במקור בזיליקה. בנוסף, כומר הקהילה בבאטוש הוזכר לראשונה במסמך כבר בשנת 1332. שריפה גדולה פגעה קשות בכנסייה בשנת 1728. נזק מועט יותר נגרם למגדל הפעמונים שנבנה בשנת 1638 בדרום-מזרח הכנסייה.

כנסייה גותית בעלת אולם נבנתה במחצית הראשונה של המאה ה-15. אבן הראשה בקמרון הצולב של המקהלה נושאת את השנה 1447, המסמנת את סיום שלב הבנייה הזה. המקהלה והאולם נתמכים על ידי תמיכות. צלעות הקמרון מונחות על קונסולות קיר מעוצבות בעושר. בכנסייה חלונות גותיים מחולקים לשני חלקים עם עיטורים. בתחילת המאה ה-16 נבנה מגדל באגף המערבי של האולם, וכן קומת הגנה הנתמכת בקשתות מעל המקהלה. מקהלה מוגבהת זו נהרסה בשנת 1896.

בתוך הכפר הקטן הוקמה במאה ה-15 כנסייה בעלת אולם אחד, כאשר החלק הקדמי שלה נסגר במבנה מצולע. מגדל עם קומת הגנה וצריח נבנה בצד המערבי של הכנסייה הגותית העומדת כיום. כפי שמרמזים התמיכות, פנים הכנסייה היה ככל הנראה מכוסה בקמרונות, שהוחלפו מאוחר יותר בתקרה שטוחה. מהחומה ההגנתית נותרו רק חורבות.

בשנת 1868 השמידה שריפה את הכנסייה הישנה של אידציו דה ג'וס. השיקום החל בשנת 1870, אך עד שנת 1874 עדיין נערכו תפילות תחת כיפת השמיים. הקהילה ישבה במעגל גדול על קורות, ששימשו מאוחר יותר לתמיכת גג המגדל. הכנסייה החדשה, הבנויה כאולם, אינה מציגה מאפיינים סגנוניים מיוחדים: החלל מחולק לשלושה אגפים מקומרים המופרדים בקשתות חגורה, למקהלה יש קמרון לונטה, ובין המקהלה לאולם המרכזי יש קשת ניצחון עגולה.

במאה ה-15 נבנתה באידיצ'יו דה סוס כנסייה גותית קטנה, המורכבת מאולם ומקהלה סגורה מלבנית. הכנסייה קיבלה את מראהה הנוכחי בשנת 1861, עם תקרת עץ שטוחה ומעט מעוגלת. חלונותיה גדולים, רחבים ועגולים וסגורים. בצפון ובמערב יש מרפסות עץ, והפורטל המערבי בעל קשת מחודדת. מול הכניסה הדרומית יש אולם כניסה, וקשת ניצחון רחבה ועגולה מחברת בין המקהלה לאולם המרכזי.

הכנסייה הקטנה נבנתה במאה ה-15 על רכס הר במערב היישוב אידיציו. בעקבות סערה בשנת 1690, הקמרון קרס. בין השנים 1825 ו-1827 הוחלף המקהלה מימי הביניים במקהלה גדולה יותר, במסגרת עבודות שיפוץ שביצע קונרד, אמן בנייה ממדיאש. בשנת 1904 בוצעו עבודות שיפוץ נרחבות, שכללו התקנת קורות גג חדשות. בשנת 1927 פורק מגדל הפעמונים הישן מעץ, ובמקומו נבנה מגדל פעמונים חדש בצד המערבי.

על מדרון העמק, באמצע הדרך במעלה הגבעה מעל הכפר, ניצבת כנסיית האולם הפשוטה של מג'רוס. הכנסייה, נטולת מאפיינים סגנוניים מובהקים, נבנתה ככל הנראה במאה ה-16. מגדל הפעמונים בנוי מאבן מסותתת מסיבית, והוא עתיק בהרבה מהכנסייה. הנחה זו נתמכת על ידי חריצי הירי הצרים והארוכים, המתוארכים לתקופה שלפני הופעת כלי הנשק החמים. החל מהקומה השלישית, המגדל בנוי מלבנים, והקומה החמישית יוצרת חומת מגן פתוחה על גבי תומכות תלויות.

בתלונה שהוגשה לאפיפיור בשנת 1309 מוזכר כבדרך אגב כי הכנסייה בנאדש מוקדשת לסנט מרטין. במחצית השנייה של המאה ה-15 עברה הכנסייה שיפוץ נרחב. האולם המרכזי נהרס בסביבות שנת 1850, ובמקומו הוקם מבנה חדש בסגנון ניאו-קלאסי על ידי סמואל טויטש עד שנת 1853, שקמרונותיו פורצים את הצד המזרחי של חומת ההגנה.

הכפר אורמניש הוזכר לראשונה במסמכים בשנת 1319. הוא חלק ממה שמכונה "קוקלבורגר קומיטאט", מעין מחוז או אזור מינהלי. אורמניש שייך לקבוצה של 13 כפרים מהאזור, אשר פעלו במאות ה-18 וה-19 כדי לנצח במשפט נגד בעלי האדמות שלהם, שכן חשו כי חירותם וזכויותיהם המסורתיות אינן מכובדות.

לאחר התמוטטות הכנסייה הרומנסקית המקורית בשאש בשנת 1802, הוסרו ההריסות לחלוטין והוחלפו בכנסיית אולם ניאו-קלאסית עם קודש הקודשים מצומצם ומגדל פעמונים מערבי, שהושלמה בשנת 1820. חזיתות המגדל והכנסייה מציגות קומפוזיציה עדינה של עמודים וכרכובים. גג פירמידי המכוסה באריחים מזוגגים צבעוניים מכסה את המגדל. בראש הפירמידה מוצב פנס המכוסה ביריעות מתכת ומעוטר בזרעים עשויים מתכת.

לאחר התמוטטות הכנסייה הרומנסקית המקורית בשאש בשנת 1802, הוסרו ההריסות לחלוטין והוחלפו בכנסיית אולם ניאו-קלאסית עם קודש הקודשים מצומצם ומגדל פעמונים מערבי, שהושלמה בשנת 1820. חזיתות המגדל והכנסייה מציגות קומפוזיציה עדינה של עמודים וכרכובים. גג פירמידי המכוסה באריחים מזוגגים צבעוניים מכסה את המגדל. בראש הפירמידה מוצב פנס המכוסה ביריעות מתכת ומעוטר בזרעים עשויים מתכת.

טירת בתלן בסגנון הרנסנס, הממוקמת בקריש, נבנתה במאה ה-15 על ידי מארק בתלן. אגפו המקושת המרשים נוספה ככל הנראה בשנת 1559. מגדל הקשתים הגלילי בן חמש הקומות הוא המבנה העתיק ביותר, ונבנה למטרות הגנה. המתחם המעוטר בעושר נמנה עם המבנים האזרחיים החשובים ביותר מתקופת הרנסנס בטרנסילבניה. משפחת בתלן התגוררה כאן עד לתקופה שבין שתי מלחמות העולם; לאחר מכן הועברה הטירה לבעלות המדינה. בשנת 2007 קיבלו היורשים את הטירה בחזרה והפקידו אותה בידי קרן לשם שיקומה.

טירת בתלן בבהניה נבנתה החל משנת 1545; בין השנים 1679 ו-1719 היא בוצרה בקירות אבן, מבצרים מתומנים ומגדלי שער. היא משלבת סגנון רומנטי ונגרות ניאו-רנסנסית, וכוללת 42 חדרים בשלושה מפלסים. בתקופת הקומוניזם שימשה הטירה כמשכן למוסדות ציבוריים, אך מצבה התדרדר לאחר 1989. בשנת 2008 הוחזרה הטירה ליורשיה, אשר תרמו אותה מאוחר יותר לכנסייה הרפורמית.

ארמון התרבות, שנבנה בין השנים 1911 ו-1913 ביוזמתו של ראש העיר ברנדי ג'ורג', הוא אחת הדוגמאות המרהיבות ביותר לסגנון הסצסיון בטרנסילבניה. האדריכלים מרסל קומור ודז'ו יקאב, שבנו גם את בית העירייה, קישטו אותו בציורי קיר, פסיפסים וויטראז'ים. בפנים נמצאים הלובי, אולמות הקונצרטים ואולם המראות. כיום הוא מאכלס את הספרייה המחוזית, גלריות אמנות והתזמורת הפילהרמונית הממלכתית.

המצודה מימי הביניים נבנתה במאה ה-17 על אתר של ביצור משנת 1492. לאחר שהוחרבה בשנת 1601, החלה בנייתה מחדש בשנת 1602 בהנהגתו של שופט העיר בורסוס תמאש, כמצודה מחומשת עם שבעה ביצורים. בשנת 1616 קיבלה העיר מעמד של עיר מלכותית חופשית. שיקום המבצר החל בשנת 2011, והפך אותו לאטרקציה מרכזית עבור תושבים ומבקרים כאחד.

מתחם הפנאי והספורט "מורשול" (Mureșul), המכונה "סוף שבוע" (Weekend) על ידי התושבים המקומיים, הוא היעד הקיצי העמוס ביותר בטרגו מורש, ומשתרע על שטח של כ-40 הקטאר. הוא כולל בריכות שחייה בגדלים שונים, חופים עם דשא טבעי, מרפסות לאוכל ושתייה, מגרשי ספורט, ואפילו תעלת שיט המנותקת מענף לשעבר של נהר מורש.

בשנת 1802 פתח הרוזן סמואל טלקי, קנצלר טרנסילבניה, את הספרייה הציבורית הראשונה באזור. הבניין הוקם בין השנים 1799 ו-1802, והוא הכיל כ-40,000 כרכים של חיבורים מדעיים חשובים, וכן חדר קריאה. לאחר מלחמת העולם השנייה הורחב האוסף ב-80,000 כרכים מהמכללה הרפורמית לשעבר וממקורות אחרים. כיום ניתן להתפעל מאוצרותיה של ספריית טלקי באולם בקומת הקרקע.

מישור קורנשטי הוא אתר נופש קיצי פופולרי המציע טיולים מוצלים, מגרשי משחקים, פארק הסקייטבורד הגדול ביותר בעיר, רכבת צרה ומסלול ריצה. גן החיות, שהוקם בשנות ה-60 על שטח מצומצם, משתרע כיום על פני 42 הקטאר ומאכלס יותר מ-800 בעלי חיים מ-150 מינים. זהו גן החיות הגדול ביותר במדינה מבחינת שטח, והיחיד שבו יש פילים, ג'ירפות וגיבונים.

שדה התעופה מציע גישה מהירה ונוחה ליעדים תיירותיים רבים ברומניה, מה שהופך אותו לנקודת התחלה אידיאלית למי שרוצה לגלות את יופיה של המדינה. הודות לתשתית המודרנית ולקווי התחבורה היעילים, מטיילים יכולים להגיע בקלות לאזורים שונים. לפיכך, שדה התעופה מהווה שער כניסה לנופים טבעיים ייחודיים, לערים עשירות בהיסטוריה, לאתרי מורשת ולמגוון חוויות אותנטיות.